עמ"מ 6345-05-25

תקציר

בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי הנשיא יצחק עמית, ניתח את המסגרת המשפטית ואת תחולתו של המעצר המנהלי בישראל, ובפרט במקרה של עע"מ 6345-05-25. המערער ערער על צו מעצר מינהלי שהוציא שר הביטחון, בטענה כי לא נשקפה ממנו סכנה ממשית וכי עקרון השוויון נפגע בשל מדיניות מפלה לכאורה כלפי האזרחים הערבים. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **מטרת המעצר המנהלי:** בית המשפט חזר והדגיש כי מעצר מנהלי הוא אמצעי מניעתי-מניעתי ולא אמצעי ענישה. עיקרון זה, שנקבע במקרים כמו *Horin v. מדינת ישראל* ו-*מדינת ישראל נ' דף*, מדגיש כי המטרה היא למנוע נזק עתידי, לא להעניש את מעשי העבר. * **מוצא אחרון והליכים פליליים:** פסק הדין הדגיש כי מעצר מנהלי הוא אמצעי מוצא אחרון, שיש לנקוט בו רק כאשר לא ניתן לנקוט בהליכים פליליים. הדבר נובע לעתים קרובות מהצורך להגן על מקורות חסויים או על אינטרסים של ביטחון לאומי, כפי שהודגש במקרה הנוכחי שבו "התפר בין הכנה לניסיון" הקשה על העמדה לדין פלילי. בית המשפט התייחס ל-*Git v. מדינת ישראל* לציין כי עוצמת הסכנה עשויה להצטמצם עם הזמן, מה שמרמז על צורך בפעולה בזמן כאשר העמדה לדין פלילי אינה אפשרית. * **סטנדרט הביקורת על מעצר מנהלי:** בית המשפט אישר כי הביקורת השיפוטית על צווי מעצר מנהלי היא זהירה ומחמירה, בהתאם ל-*Anonymous v. מדינת ישראל*. זה כרוך בבחינה מדוקדקת של הראיות, כולל חומר מסווג. * **שוויון ואפליה:** נדונה טענת המערער לאפליה על בסיס אתני. בית המשפט קבע כי מדיניות מפלה אינה מקובלת ונתונה לביקורת ישירה של בג"ץ. עם זאת, במקרה זה, בית המשפט לא מצא בסיס ראייתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי לא הוכחה מדיניות סותרת, תוך התייחסות להחלטה קודמת ב-*AP 39900-12-24*. בית המשפט גם הכיר בקושי המובנה בהוכחת אפליה בתיקי מעצר מינהלי בשל ההסתמכות על חומר חסוי, וציטט את *Ben Yosef v. מדינת ישראל*, והדגישה כי יש לבחון כל מעצר לגופו. * **די בראיות:** הנשיא בחן את החומר החסוי במעמד צד אחד ומצא שהוא מספיק כדי לבסס את הפרפרזה הגלויה שנמסרה למערער. בפרפרזה המפורטת פורטו ראיות הכוללות סרטונים מהטלפון הנייד של המערער, חברות בקבוצות טלגרם הקשורות לגדודי "עז א-דין אל-קסאם", תיקי אימונים בנושא ייצור אמצעי לחימה ומטעני חבלה, אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית והבעת כוונות לבצע פיגועים, לרבות ירי לעבר תחנת משטרה. הודאתו של המערער בכוונה לירות לעבר תחנת משטרה ולייצר נשק, בצירוף ראיות להתנהלות ארוכת טווח ורצון ל"מות קדושים", עמדו במרכז הערכת בית המשפט. **תוצאה:** בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. הנשיאה הגיעה למסקנה כי הראיות, לרבות החומר החסוי, מצביעות על סכנה עתידית ומיידית הנשקפת למערער, ובהיעדר הליכים פליליים ראויים, צו המעצר המנהלי נחשב לראוי.