ע"א 44711-08-24

תקציר

הערעור מתייחס לאיחור בהמראת הטיסה, ומבקש ממפעיל הטיסה פיצוי לדוגמה לפי חוק שירותי תעופה. עיקר המחלוקת נסובה סביב נקודת המוצא הראויה לקביעת גובה הפיצוי, כאשר המערערים תומכים בסכום המרבי הקבוע בחוק. אולם בית המשפט דוחה רעיון זה, ומסביר כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק אינה לקבוע ברירת מחדל אלא תקרה לפיצוי, שעל בתי המשפט לקבוע בהתאם לנסיבות כל מקרה. הסכום נועד לאכוף את החוק, להרתיע מפני הפרות ולעודד נוסעים לעמוד על זכויותיהם, ומרכיב הענישה שלו מחייב גישה פרטנית למקרה. פסיקות קודמות של בית המשפט העליון בעניין חוק אחר בעל סעיף פיצוי דומה אינן נחשבות רלוונטיות, בשל מסגרות החקיקה השונות והשונות בשיקולים לקביעת הפיצויים. בית המשפט מדגיש כי הפיצוי צריך להיות מידתי ומותאם לפרטי כל מקרה, במיוחד לאור התקרה הגבוהה הקבועה בחוק שירותי תעופה והערכים הכספיים המגוונים הכרוכים במקרים שונים. השופטת מסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא כי ריבוי ההפרות של המשיב ועלותה הנמוכה יחסית של הטיסה הנדונה אינן מצדיקות את הפיצוי המרבי. מאחר שהסכום שנפסק הוא סביר ותקדימי, הערעור נדחה ללא תגובה, והפיקדון מוחזר למערערים. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים.