ת"פ 41750-05-22

תקציר

השופטת, שרית זמיר, דנה בגזר דינו של הנאשם, בהתחשב בגורמים שונים. היא פותחת בציון קווי היסוד החקיקתיים לגזירת הדין והצורך להתחשב בערכים החברתיים הנפגעים מהעבירה, בהיקף הפגיעה ובמדיניות הענישה המקובלת. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו במקרה זה כוללים שלמות גופו של הקורבן, שלוות נפשו, ביטחונו, בריאותו, כבודו ורכושו. כמו כן מודגשת חומרת העבירה, ובפרט הפגיעה בביטחון האישי וההשפעה הטראומטית על הקורבנות. השופט זמיר מדגיש את התכנון והתעוזה הכרוכים בעבירה, את היכרותו המוקדמת של הנאשם עם הקורבן ואת היעדר אלימות פיזית או חבלות. היא מתייחסת לנזק הנפשי שנגרם לקורבן ולנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם. נלקחות בחשבון הנסיבות שהובילו לעבירה, לרבות התמכרותו של הנאשם לסמים והיעדר התגרות מצד הקורבן. לאחר מכן השופט בוחן מקרים קודמים ואת העונשים המתאימים להם כדי לקבוע את טווח הענישה המתאים לעבירה. היא דנה במקרים שונים, בהתחשב ברמות האלימות, התכנון והשימוש בנשק, ובעונשים הנעים בין חודשים ספורים למספר שנות מאסר. בהתבסס על סקירה זו, השופט זמיר קובע את טווח הענישה בגין עבירת הנאשם על 15 עד 40 חודשי מאסר. היא בוחנת גם את האפשרות לחרוג מטווח זה בשל מאמצי השיקום של הנאשם, אך בסופו של דבר מגיעה למסקנה כי למרות ההתקדמות הטיפולית המשמעותית שלו, הרגרסיה האחרונה שלו וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם רשויות הטיפול אינם מצדיקים סטייה כזו. בקביעת העונש הספציפי בטווח שנקבע, מביא השופט זמיר בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הפגיעה בעונש, הרקע שלו, קבלת האחריות ועברו הפלילי הקודם. היא מציינת את עברו הפלילי המכביד של הנאשם ואת העובדה שהעבירה בוצעה בזמן שעונש מאסר על תנאי היה תלוי ועומד. בסופו של דבר, היא גוזרת על הנאשם 20 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי נוסף ופיצויים לקורבן. השופטת מדגישה כי היא הלכה כברת דרך ארוכה לקראת הקלה בשל ההליך הטיפולי של הנאשם, והציבה אותו בשליש התחתון של טווח הענישה. העונש הכולל הוא 26 חודשים, בניכוי הימים שכבר שהו במעצר. לנאשם מוקנית גם זכות ערעור לבית המשפט העליון.