ת"א 40565-11-15

תקציר

התובע, ששהה בחו"ל, הופתע לגלות כי העירייה הנתבעת הגישה נגדו תביעה על סכום קצוב וקיבלה צו האוסר עליו לצאת מהארץ בשל חוב נטען. התובע טען כי מעולם לא קיבל כל הודעה על חוב מהעירייה ונודע לו על החוב רק כאשר התעכב בגבול. העירייה לא הוכיחה די הצורך את קיומו של החוב או כי פעלה בשקידה סבירה לאתר את התובע ולהודיע לו על החוב. עוד נמצא כי העירייה לא התנהלה באופן סביר או בתום לב בניסיונותיה לגבות את החוב. ככלל, העירייה לא הצליחה להוכיח כי פעלה כדין ובתום לב, ונמצא כי פעלה באדישות במקרה הטוב. הסוגיה העיקרית להכרעה הייתה האם התנהלותו של הנתבע מהווה לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט קבע כי עיכוב התובע בגבול ומניעת יציאתו מהארץ מהווים לשון הרע, שכן יש בה כדי להשפיל אדם בעיני אחרים ולבזות אותם. הנתבעת לא סיפקה כל הצדקה למעשיה לפי חוק איסור לשון הרע, ולכן התביעה נגדם הייתה מוצדקת. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 30,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שישולמו בתוך 30 יום. לנאשם זכות לערער על ההחלטה.