ע"א 16586-05-13

תקציר

מדובר בפסקי דין בשני ערעורים בעקבות פסק דין של בית משפט השלום בבאר שבע. הערעור הראשון (ע"א 16586-05-13) הוא בעיזבון תינוק בן יומו שנפטר ואמו (המערערת מס' 2), המיוצגת על ידי עזבונם, נגד בית החולים סורוקה (המשיבים), התובעים פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו במהלך לידת היילוד המנוח, ובגין פטירת היילוד. הערעור השני (ע"א 30518-05-13) הוא של בית החולים, המערער על ממצאיו של בית משפט קמא בדבר החבות, היקף נזקיו של המערער וסכומי הפיצויים שנפסקו. השאלה המרכזית בערעורים היא האם היילוד נולד חי ונפטר מאוחר יותר, או שמא נולד מת. הערעורים מתייחסים לאישה שהגיעה לחדר המיון של בית החולים במהלך הריונה השני, לאחר הריון ראשון תקין. לאחר כמה סיבוכים, הצוות הרפואי ביצע זירוז לידה. היילוד נולד במצב קשה ונפטר כ-40 דקות לאחר הלידה. בית משפט קמא מצא כי צוות בית החולים התרשל בהחלטתו לבצע זירוז לידה, וכי רשלנות זו גרמה לקרע הרחם ולמותו של היילוד. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת בית החולים כי היילוד נולד במצב של מוות מוחי, ולכן דחה את תביעת העיזבון. העיזבון טען כי היילוד נולד חי. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר רשלנות בית החולים והקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנגרם למערער וליילוד. עוד הסכימו כי סכומי הפיצוי שנפסקו על ידי בית משפט קמא הם סבירים ואין להתערב בהם. באשר למצבו של היילוד בעת לידתו, קבע השופט גדעון כי היילוד נולד חי, בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, ואילו המשנה לנשיא דברת והשופט ואגו הותירו שאלה זו ללא הכרעה. השופט גדעון ביסס את מסקנתו על הרשומות הרפואיות, מהן עולה כי ליילוד היה דופק והוא נפטר 40 דקות לאחר הלידה. לטענתו, נטל ההוכחה מוטל על המשיבים, שלא הביאו ראיות מספיקות להוכיח אחרת. לפיכך הציע לקבל את ערעור העיזבון ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שיקבע את הפיצויים שישולמו לעיזבון. לבסוף, הורו השופטים למשיבים לשלם למערערים את הוצאות שני הערעורים, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח, ופסקו כי הפיקדון שבידי בית המשפט יוחזר למערערים.