ת"ק 28399-03-24

תקציר

התיק נסוב סביב עסקת נדל"ן בה טען התובע, שוכר, כי המתווך הציג מצג שווא לגבי גודל הדירה המושכרת, דבר המצדיק את ביטול דמי התיווך. השופטת בחנה ביסודיות את חומר הראיות ומצאה כי גודל הדירה לא היווה שיקול מרכזי עבור השוכר, שכן היא התאימה לצרכיו. בהסכם השכירות שנחתם בין הצדדים לא צוין גודל דירה ספציפי, מה שמעיד על כך שהוא לא היה גורם מכריע. כמו כן, לשוכר הייתה אפשרות לבדוק פיזית את הדירה והוא לא הסתמך רק על מצג המתווך. מרכיב חיוני לעריכת הסכם מחייב הוא ניסוח פרטי ההסכם, שבמקרה זה לא כללו את גודל הדירה. השופטת ציינה כי אם הגודל היה פרט מהותי, היה צריך לכלול אותו בהסכם השכירות. בנוסף, המתווך עמד בדרישות החוק לקבלת דמי תיווך, לרבות הסכם בכתב שסיפק את כל הפרטים הדרושים לפי חוק מתווכי מקרקעין. תיאור הנכס במודעה היה מפורט דיו ועמד בדרישות המפורטות בחוק ובתקנות הנלוות. עוד ציינה השופטת כי השוכר יכול היה לאמת באופן עצמאי את גודל הדירה אך לא עשה כן, מה שהוסיף וציין כי הגודל לא היווה גורם מכריע עבורו. יתרה מכך, הסכם התיווך התנה את האפשרות של השוכר להתייעץ עם מומחים, לרבות מודד, טרם החתימה. גם טענת השוכר בדבר קשר אישי בין המתווך לעסקה נעדרת כל יסוד. לסיכום, קבעה השופטת כי יש לדחות את התביעה נגד המתווך, והתובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע. לתובע שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך פרק הזמן הנקוב. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.