ע"פ 2276/23

תקציר

במקרה זה, ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעבירות יבוא סמים ונשק נדחה על ידי ערכאת הערעור. הערעורים ערערו על ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם יובאו סמים ואמצעי לחימה מלבנון לישראל, וטענו כי המסקנות העולות מראיות נסיבתיות אינן מספיקות. עם זאת, הראיות, לרבות מעקבים, עדויות והאזנות סתר, הצביעו על מעורבותו של המערער מס' 2 בהעברת תיקים משטח לבנון, מה שהוביל למעצרם זמן קצר לאחר שעזב את אזור הגבול. בית המשפט המחוזי קבע, מעבר לכל ספק סביר, כי המערערים אשמים באישומים הללו, מסקנה שערכאת הערעור סברה כי נגזרת באופן הגיוני מהראיות שהוצגו. המערערים לא הציעו כל הסבר חלופי מתקבל על הדעת לנסיבות המפלילות. בנוסף, נדחו הטענות נגד קבילותו ומשקלו של סרטון צה"ל ששימש כראיה, שכן לסרטון הייתה השפעה מזערית על ההחלטה הכוללת. בית המשפט דחה טענות נוספות בדבר מחדלים פרוצדורליים ומהימנות עדים, והדגיש את מדיניותו להגביל את ההתערבות בממצאים העובדתיים והמהימנים של בית המשפט הפרוצדורלי, אלא אם יתעוררו נסיבות חריגות. גם הערעור על גזר דינו של המערער נדחה, שכן גזרי הדין תאמו את אמצעי הענישה שנקבעו בעבירות סמים ונשק חמורות. העבירות, שכללו הברחת 15 אקדחים ו-30 מחסניות, היוו סיכון ביטחוני משמעותי, במיוחד אם הגיעו לגורמים עוינים. הרכב השופטים, המורכב מהשופטים גילה כנפי-שטייניץ, יוסף אלרון ואלכס שטיין, אישר פה אחד את החלטת בית המשפט המחוזי, והצביע על כישלון הערעור בכל החזיתות. ההחלטה התקבלה סופית ביום 11.9.2024, וביססה את תמיכתה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, בהתבסס על אופיין הכולל והחמור של העבירות המדוברות.