ר"ע 201/85

תקציר

עניינו של תיק נסוב סביב סכסוך כספי בין עמותה מערערת לבין המשיב, חבר האגודה המנהל משק. העמותה תבעה את המשיב לתשלום חוב בסך 339,852 ₪, ואילו המשיב טען כי החוב קשור למשק חקלאי אחר שיוחס לו בטעות. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת העמותה, אך פסק הדין בוטל מאוחר יותר לבקשת המשיב. המשיב ביקש לעכב את ההליך, בטענה כי יש להעביר את העניין לבוררות בפני הוועד המשפטי המרכזי של מושבי הפועלים בישראל. בית המשפט המחוזי נעתר, והוביל את האגודה לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון, לאחר שדן בבקשה כערעור, דחה אותה ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שלבית המשפט יש סמכות לדון בתביעות כספיות, לרבות סוגיות מורכבות שבדרך כלל יופנו לבוררות, ראוי במקרה זה לאפשר לוועדה המשפטית לברר את הסכסוך העיקרי. זאת משום שהוועדה המשפטית כבר החלה לדון בנושא, והמשך הטיפול בתיק בית המשפט עלול לסתור את החלטתם. בית המשפט הדגיש את חשיבות כיבוד רצון הצדדים והסכמי הבוררות ביניהם, אך במקרה זה סביר שהוועדה המשפטית תקבע את זהות החייב. לפיכך, הערעור נדחה, וההחלטה הראשונית לעכב את ההליכים לטובת בוררות מתקבלת. המערערת אחראית להוצאות המשיב בסך כולל של 1,000,000 ₪.