בג"צ 1846/20

תקציר

במקרה הנדון, העותר הורשע תחילה על ידי בית משפט השלום בבאר שבע בעבירות מע"מ שונות, שהובילו ל-30 חודשי מאסר, בנוסף למאסר מותנה וקנס של 200,000 ₪. לאחר ערעור על גזר הדין וגזר הדין, אישר בית המשפט המחוזי בבאר שבע באופן חלקי את ההחלטה, אך הפחית את עונש המאסר ל-25 חודשים בשל שיקולים מיוחדים, ובפרט מצבו הבריאותי של העותר. כאשר ביקש העותר פנייה נוספת באמצעות בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, הבקשה נדחתה, כאשר בית המשפט ציין כי המקרה אינו מצדיק עיון חריג. העותר המשיך לערער על פסקי הדין תוך חזרה על טיעונים לביטול כתב האישום ולביטול כל פסקי הדין שנבעו מכך, בציפייה לשחרור הן ממאסר והן מקנסות כספיים. עם זאת, כאשר הובאה בפני בג"ץ, עתירתו נדחתה במהירות בנימוק שבג"ץ אינו מתפקד כערכאת ערעור על החלטות של ערכאות נמוכות יותר, אלא אם כן קיימת חריגה משמעותית מסמכות משפטית או שרירותיות מנהלית קיצונית. מאחר שהעותר לא הוכיח נסיבות חריגות כאלה, נדחתה תביעתו מבלי לבחון את מהות טענותיו.