ע"א 2387/06

תקציר

ערעורה של המערערת על דחיית תביעתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מחמת התיישנות נדחה. המערערת, "בת DES", טענה כי נגרמו לה נזקים גנטיים כתוצאה מצריכת תרופה המכילה אסטרוגן סינתטי על ידי אמה, אשר שווקה לכאורה באופן רשלני על ידי המשיבים. היא נודעה לרשלנות פוטנציאלית דרך אתר אינטרנט אמריקאי בשנת 1998, שנים לאחר שאובחנה וניסיונות כושלים להתעבר. לטענתה, עד אז לא ידעה על רשלנות המשיבים. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי היה עליה להפעיל בדיקת נאותות מוקדם יותר, במיוחד לאור העובדה שמקרים דומים היו ידועים בשנות השמונים. ערעורה נדחה בנימוק שלא פנתה לייעוץ משפטי או רפואי במועד. בית המשפט קבע כי הימנעותה של המערערת מלפעול קודם לכן סותרת את טענתה לרשלנות בלתי מושכלת. פסק הדין שיקף את העקרונות הרחבים יותר של דוקטרינת ההתיישנות, תוך שימת דגש על הגינות כלפי הנתבע ועל חשיבותן של תביעות משפטיות במועד. למרות דחיית הערעור, המליצו השופטים לשקול את הכללתה של המערערת בהסדר שהושג עם נשים נפגעות נוספות, מתוך הכרה בהיבט ההומניטרי של סבלה. הצעה זו, אף שאינה מחייבת מבחינה משפטית, הדגישה את ניסיונו של בית המשפט לאזן בין נוקשות משפטית לבין חמלה.