ב"ל 40153-08-21

תקציר

התובע, עובד, תבע את המוסד לביטוח לאומי להכיר באירועים מסוימים כתאונות עבודה ולמנות מומחה רפואי שיקבע את הקשר הסיבתי בין אירועים אלה לבין פגיעתו הנפשית. הנתבעת דחתה את טענות התובעת להכרה באירועים כתאונות עבודה. בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה את האירוע הנטען מיום 04.08.2010. השיהוי הניכר בהגשת התביעה – למעלה מעשר שנים – הקשה על קביעת פרטי האירוע. עדותו של התובע הייתה מבלבלת, והוא לא זכר עובדות מהותיות. המסמכים הרפואיים שהוצגו לא הוכיחו כי האירוע היה מיוחד באופן אובייקטיבי בשגרת עבודתה של התובעת. באשר לאירוע מיום 20.07.2017, קיבל בית הדין את טענת התובעת כי התרחש אירוע מיוחד בעבודה. הראיות הצביעו על עימות בין התובע למנהלו, אשר חרג מעבודתו השגרתית של התובע. פניית התובע לטיפול רפואי זמן קצר לאחר טענה זו הצביעה על לחץ נפשי רב יותר מזה שנגרם על ידי ויכוחים יומיומיים. לגבי שני האירועים האחרים, ביום 27.09.2017 וביום 16.10.2017, מצא בית המשפט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להתרחשותם. האירוע מיום 27.09.2017 לא הוזכר בתביעה לנתבעת, והתובע לא הוכיח את השעייתו מהעבודה. גם האירוע מיום 16.10.2017 לא הוזכר בטענת הנתבעת, ולא נמצאו ראיות התומכות בהתרחשותו. לסיכום, בית המשפט קבע כי התובע הוכיח רק את האירוע מיום 20.07.2017 ודחה את טענותיו ליתר האירועים הנטענים. החלטה על מינוי מומחה רפואי תינתן בפסק דין נפרד.