עמ"ש 20511-10-10

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער על ממצאים והחלטות רבות של בית משפט קמא בעניין המזונות, ולא הותיר כל החלטה ללא ערעור. ערכאת הערעור ציינה כי המערער ביקש למעשה משפט חוזר, תוך התעלמות מהליכים קודמים בהם הוצגו ראיות ומהימנות שהוערכה על ידי בית משפט קמא. המערער לא הגיש בקשה ראויה לראיות נוספות בערעור, דבר שהגביל את יכולתו של בית המשפט לדון במסמכים מסוימים. למרות ניסיונותיה של ערכאת הערעור להגיע לפשרה בין הצדדים הן בנוגע לחובות מזונות העבר והן בנוגע לתשלומים שוטפים, לא הושגה הסכמה. הודגש כי ערכאות ערעור אינן מתערבות בדרך כלל בממצאים עובדתיים של ערכאות נמוכות יותר, אלא אם כן ניכרת טעות בולטת. בית משפט קמא קבע את השתכרותו של האב על סמך הראיות שהוצגו, תוך הדגשת סתירות בעדותו ובהתנהלותו שערערו את אמינותו. כמו כן, היא העריכה את הכנסותיה של האם ואת צרכי הקטין, תוך התחשבות בהקשר הכלכלי הרחב יותר של המשפחה. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא בנוגע להוצאות הכרחיות, אך מצאה טעם להתאים את חובותיו של האב ביחס להוצאות חינוך בעבר. חובות המזונות של האב שונו כך שישקפו חלוקה הוגנת של הוצאות אלה, בעוד היבטים אחרים בפסק דינו של בית משפט קמא נותרו ללא שינוי. על כל צד היה לשאת בהוצאותיו, והפיקדון נצטווה להחזירו למערערת.