ת"א 19253-01-09

תקציר

התובע והמנוח הנתבע מס' 1 חתמו בשנת 1959 על הסכם חליפין, במסגרתו הסכים המנוח להעביר לתובע מספר חלקות קרקע. התובעת רשמה את זכויותיה בפנקס הרישום של חמש חלקות והצליחה להשיג הערות אזהרה לשבע חלקות נוספות. בית המשפט הורה להעביר לתובעת את הזכויות הרשומות על שם הנתבעת מס' 37 בגין שבע מהחלקות, ביניהן גוש 15602 מגרש 38, גוש 15599 מגרש 5, גוש 15599 מגרש 7, גוש 15604 מגרש 15, גוש 15604 מגרש 24, גוש 15595 מגרש 34 ומגרש 16 גוש 15604. בית המשפט קיבל גם את תצהירי ההסכמה שהוגשו מטעם הנתבעים 15, 16, 33 עד 35 ו-36, והורה על רישום זכויות הבעלות של התובעת בחלקות הנזכרות בתצהירים אלה: גוש 15605 מגרש 4, גוש 15605 מגרש 15 וגוש 15590 מגרש 84, למעט חלקים שנמכרו לצדדים שלישיים. באשר לגוש 15603 מגרשים 34 ו-36, מצא בית המשפט כי זכויותיה של התובעת על פי הסכם החליפין גוברות על תביעות יורשי הנתבעת מס' 6, אשר ירשו את המקרקעין באמצעות צוואה. לפיכך הורה בית המשפט על רישום זכויות הבעלות של התובעת בחלקות אלה. בית המשפט התייחס לסוגיית ההתיישנות, ומצא הצדקה סבירה לשיהוי בהגשת התביעה, נוכח מדיניות התובעת להימנע מתביעות מול האוכלוסייה המקומית ובהיעדר מחלוקת לגבי תוקף העסקה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ולשני הצדדים ניתנה תקופת ערעור של 45 יום. פסק הדין ניתן ביום 19.1.2015.