ב"ל 48554-02-18

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהוצגו, הגיעה השופטת איילת שומרוני-ברנשטיין למסקנה כי בקשת התובעת לדחות את מועד הוועדה בשל המשך הטיפולים הרפואיים הייתה סבירה והייתה צריכה להיות מאושרת על ידי הנתבעת. פרשנותה הנוקשה של הנתבעת לכללים וחוסר גמישותה, במיוחד בהתחשב במצבה של התובעת, נחשבו בלתי מתקבלים על הדעת. בית המשפט הדגיש את תפקידו של הנתבע כגוף חברתי המופקד על כספי ציבור, במטרה לממש את זכויותיהם הסוציאליות של המבוטחים. בהקשר זה, מערכת היחסים בין הנתבע למבוטחים היא מערכת יחסים של שותפות ואמון הדדי, המחייבת את שני הצדדים לפעול בתום לב ובהגינות. מאחר והתובע הגיש את תביעתו לנכות בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק וביקש בבירור דחייה ולא ביטול, פסק השופט לטובת התובע. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין זה נדיר שבתי המשפט נעתרים לבקשות מסוג זה להקפאת הטיפול בתביעות או לדחיית דיונים. השופט התייחס גם לפסיקה קודמת, לוזון, שקבעה כי מבוטחים עשויים להיות זכאים להטבות רטרואקטיביות מעבר לפרק הזמן שנקבע אם המוסד פעל שלא כשורה. במקרה זה, הודעת הפקס השנייה של התובעת וההשמטה בטפסי התביעה משנת 2015 לא נחשבו עילה מספקת לדחיית התביעה, במיוחד לאור ההקשר הכולל וכוונותיה של התובעת. משכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע קצבת נכות בגין התקופה שמיום 9.6.2010 ועד ליום 1.3.2014, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. לשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.