רע"א 6932-06-08

תקציר

פסק הדין המדובר דוחה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה. המבקשים, בעלי זכויות במקרקעין המנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל, ביקשו לדחות על הסף תביעה שהגיש המינהל או להקפיא את ההליכים. בטענת המינהל נטען כי המבקשים עושים שימוש מופרז בקרקע ללא הסכמה וביקשו לעצור זאת, לצד צו מניעה קבוע האוסר על שימוש לא חקלאי בקרקע והריסת כל זיקה בלתי חוקית. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים, החלטה שהרכב השופטים המורחב בתיק זה אישר. השופטים הסכימו עם נימוקיו של בית משפט קמא בכל הסעיפים. ראשית, באשר לסמכות העניינית, נמצא כי הסעד העיקרי שביקש המינהל הוא הפסקת שימוש חורג בקרקע, כאשר סעד ההריסה הוא סעד נלווה. שנית, טענת המבקשים כי הקרקע המדוברת נמכרה לזרים בשנת השמיטה, כלומר למינהל לא הייתה עילת תביעה, נדחתה בנימוק שהמבקשים לא הביאו כל ראיה למכירה. יתר על כן, גם אם הייתה מכירה, הקרקע הייתה חוזרת לבעליה עד למועד ההליך הנוכחי, והמינהל ממשיך לנהל אותה מטעמם. שלישית, טענה בדבר הליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא נתמכה בראיות כלשהן, ובכל מקרה קבעו השופטים כי דרך הפעולה היעילה היא לאפשר את המשך ההליך הנוכחי. לבסוף, הדגישו השופטים כי רשות ערעור על תביעה אזרחית תינתן רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקשים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המינהל.