ת"צ 36602-07-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה ייצוגית שהוגשה נגד הנתבע בגין גביית הפרשי הצמדה שלא כדין לתשלומי מס ערך מוסף (מע"מ). התובע, ששילם מע"מ ארבעה ימים לאחר מועד הפירעון, ערער על החוב שנגבה ולאחר מכן הגיש תביעה מנהלית. זמן קצר לאחר מכן, הוציא הנתבע הודעת פיטורים, בה הודה בגבייה הבלתי חוקית וחדל ממנהגה. כעת על בית המשפט להחליט על שכר התובע הייצוגי ועורכי דינו, בהתאם לחוק התובענות הייצוגיות. השופט בוחן את המקרה על פי שלושה סוגי שיקולים - תשומה, תפוקה והכוונת הציבור. שיקולי תשומות מתייחסים לעלויות ולסיכונים של התובע ובא כוחו, אשר אינם נחשבים מהותיים במקרה זה בשל אופייה הפשוט של התביעה וסיומה המוקדם. השופטת דנה גם בהתנהלות באי כוח התובעים ולא מוצאת פגמים במעשיהם. שיקולי התפוקה נוגעים לתועלת שהובאה לקבוצה המיוצגת על ידי התובע, אשר במקרה זה הביאה את הנתבע להפסיק את פרקטיקת הגבייה הבלתי חוקית. השופט מכיר בתועלות העתידיות הפוטנציאליות לציבור ובאפקט המרתיע של התביעה הייצוגית, תוך הדגשת חובת הרשות לקיים את החוק. לבסוף, שיקולי ההכוונה הציבורית נועדו להרתיע רשויות ממשלתיות מפני גבייה בלתי חוקית. השופט מציין את המשמעות של הענקת תגמול הולם כדי לעודד תובעים עתידיים לקרוא תיגר על פרקטיקות בלתי חוקיות של גופים ממשלתיים. לאחר בחינת הנסיבות, מחליטה השופטת על גמול של 100,000 ₪ לתובע הייצוגי ו-350,000 ₪ לעורכי דינם, המהווים כ-20% מההשבה האפשרית. החלטה זו מוצדקת בחומרת התנהלותו של הנאשם, במשכו הרב של פרקטיקת הגבייה הבלתי חוקית ובתועלת העתידית המשמעותית לציבור. השופט גם מדגיש את הצורך לתגמל תובעים הקוראים תיגר על רשויות השלטון לטובת הציבור.