צבאי 1486/10

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית לסילוק מסתננים ובסמכותו של המפקד הצבאי להורות על גירושם. היא מדגישה כי השטח המדובר הוגדר שטח צבאי סגור, ובסמכותו של המפקד להחליט מי רשאי להיכנס אליו או להתגורר בו. ההגדרה של מסתנן, על פי הצו הרלוונטי, היא מי שמתגורר באזור ללא היתר כדין. אין חולק כי האדם המיועד לגירוש נכלל בקטגוריה זו. פסק הדין מתייחס גם לסמכותה של הוועדה לבחון את סבירותו של צו הגירוש ומגיע למסקנה כי היא מוגבלת לבחינה האם האדם הוא מסתנן כהגדרתו בצו. הוועדה אינה מוסמכת להרחיב את ביקורתה כך שתכלול גם את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בהוצאת הצו. זאת, משום שהמסגרת החקיקתית אינה מעניקה לוועדה במפורש סמכויות כאלה, וגם מהן לא ניתן להסיק. היקף סמכויות הוועדה מצטמצם אפוא לביטול הצו אם האדם אינו מסתנן או לשחרורו אם טעמים מיוחדים מצדיקים זאת. מאחר שמי שמיועד לגירוש הוא אכן מסתנן כהגדרת הצו, אין לוועדה ברירה אלא לאשר את צו הגירוש של המפקד הצבאי. את השאלות בדבר סבירותו של הצו יש להפנות לבג"ץ, שבסמכותו המתאימה. עם זאת, הכרעת הדין כוללת דיון בטיעוני ההגנה בעניין זה, תוך הדגשה כי האדם היה מודע לכך שהוא שוהה באזור ללא היתר וביצע גם עבירות ביטחוניות. פסק הדין נוגע גם בטענות ההגנה בדבר אפליה, רישום פלילי וחוסר עקביות בטיפול גורמי הביטחון בתיק, ומעמיד בפניהם תקדימים משפטיים והסברים רלוונטיים. לסיכום, חברי הוועדה, סא"ל נתנאל בנישו וסא"ל רונן עצמון, יחד עם מחבר חוות הדעת, רס"ן צבי היילברון, מחליטים פה אחד לאשר את צו הגירוש של המפקד הצבאי, בהתחשב בכך שמדובר במסתנן ומהווה סיכון ביטחוני.