ע"א 2351/24

תקציר

בהחלטה זו דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, תוך שהוא מדגיש את העיקרון לפיו ערעור אינו מעכב אוטומטית החלטה לפי תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. בית המשפט הדגיש כי עיכוב ביצוע ניתן רק אם לערעור סיכויי הצלחה טובים ואם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, אם כי לנוחות יש לעתים קרובות משקל רב יותר. המקרה עסק ביחידות דיור המשמשות בעיקר לצרכים כלכליים, שזוהו כ"דירות להשקעה", למעט מבקש אחד, אזולאי, ששכר את יחידתו לצורך הכנסה. בית המשפט קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, וציין כי האינטרס הציבורי בהבטחת הקצאת דיור לזכאי הדיור הציבורי, המנוהל על-ידי השב"כ, גובר על האינטרסים הכלכליים של המבקשים. אזולאי ניסה לעכב את הפינוי תוך הסתמכות על הסכמי שכירות, אך בית המשפט מצא כי יצר ביודעין את המצב שהוביל לפינוי פוטנציאלי. בית המשפט גם הבטיח כי הגוף הממשלתי המעורב יוכל לפצות על כל הפסד אם הערעורים יצליחו. בסופו של דבר, בית המשפט פסק שלא לעכב את הביצוע, והגיע למסקנה כי פוטנציאל הפגיעה באינטרס הציבורי ומאזן הנוחות הברור מצדיקים החלטה זו. אזולאי והמערער הנוסף, יחד עם בני הזוג איסק, חויבו לשלם למשיבים הוצאות, שהתחלקו בין ISS לבין קרן פירוק.