תנ"ג 44359-12-12

תקציר

המבקש הגיש תביעה נגד חברה ודירקטוריוןיה, בטענה כי תוכנית האופציות של המנכ"ל מופרזת ולא ראויה. המבקשת ביקשה מבית המשפט לאשר את התביעה כתביעה נגזרת מטעם החברה. החברה והדירקטורים טענו כי הבקשה נעדרת שחר ודינה להידחות, שכן התוכנית אומצה כדין והדירקטורים פעלו בתום לב. עוד נטען, כי המבקש לא הוכיח כל נזק שנגרם לחברה. במהלך ההליך ויתר המנכ"ל לשעבר על כל האופציות שהוקצו לו, מה שהפך את בקשת האישור לתיאורטית. החברה טענה כי ויתור זה מייתר את הבקשה, בעוד שהמבקש טען כי הוא נבע מבקשת האישור. בית המשפט מצא כי כתב הוויתור שולל למעשה את טענת הנזק וכי אין מקום לטענות המבקש בדבר הפרת חובת הזהירות או חובת האמונים על ידי הדירקטורים. כמו כן ביקשו המבקשים שכר טרחה ושכר טרחה, בטענה כי בקשתם תרמה לקידום הממשל התאגידי. עם זאת, בית המשפט ציין כי חוק החברות מאפשר לבית המשפט להורות על תגמול ושכר טרחה רק במקרה של פסיקה לטובת החברה. מאחר שהתביעה לא הוכרעה לטובת החברה, נדחתה בקשת המבקש לתגמול ושכר טרחה. השופט הדגיש כי הבקשה לא השפיעה על התנהגות החברה או על שינויי מדיניות והתבססה בעיקר על פרסומים בתקשורת. לפיכך, הבקשה לאישור והתביעה נדחו, והבקשה לגמול ושכר טרחה נדחתה.