פ"א 130/09

תקציר

השופטת, אסתר הלמן, מצאה די ראיות כדי להרשיע את המערער בהטרדה מינית ובמעשים מגונים שבוצעו בעובדתו. עדותה של המתלוננת, אף שאינה עקבית בהיבטים מסוימים, נמצאה אמינה, במיוחד בהתחשב באופי העבירות ובקושי למסור עדות ברורה ורהוטה לנושאים טראומטיים ואינטימיים שכאלה. גרסתה לאירועים הייתה עקבית ונתמכה בראיות נוספות, לרבות שיחות מוקלטות בינה לבין המערער, ועימות בין השניים. תגובותיו של המערער במהלך אינטראקציות אלה, ובפרט הימנעותו מלהכחיש את הטענות בתוקף וניסיונותיו להרגיע, העידו על אשמתו. השופטת התייחסה גם לטעויות פרוצדורליות אפשריות ולהשמטות חקירה, לרבות מחסומי שפה ואי העברת החקירה לתחנת משטרה אחרת בשל היותו של אביה של המתלוננת שוטר בתחנת החקירות. נמצא כי אלה לא פגעו בהגנה ולא פגעו במהימנות הראיות. זאת ועוד, זכותו של המערער להיוועץ בעורך דין בחקירתו לא כובדה, אך הדבר לא נחשב עילה מספקת לזיכוי, שכן ההרשעה לא התבססה על דבריו בחקירה. השופט שקל גם את נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות עברו הנקי ומצבו הנפשי, אך מצא כי האינטרס השיקומי והשיקולים האישיים גוברים על שיקולים כגון חומרת העבירות, הנזק הנפשי שנגרם למתלונן וחוסר האחריות והצורך של המערער בטיפול. בסופו של דבר, הגיע השופט למסקנה כי בידי בית משפט קמא די ראיות כדי להרשיע את המערער והציע לדחות את הערעור על הכרעת הדין. השופט יונתן אברהם והשופט דני צרפתי הסכימו עם ההחלטה. הערעור נדחה, למעט זיכויו של המערער מהאישומים המיוחסים לו בסעיף 5 לכתב האישום. ההרשעה וגזר הדין ביתר האישומים אושרו. השופט אף הורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 15.11.2009, על מנת שהמערער יוכל להסדיר את ענייניו.