ב"ל 1659-09-19

תקציר

אלמנתו של אדם שנפטר תבעה את המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) לקצבת תלויים בעקבות מות בעלה בתאונת עבודה. עיקרו של התביעה הוא מחלוקת על שנת ההכנסה שעליה יש לבסס את הקצבה: המל"ל חישב אותה על בסיס שומת המס לשנת 2016, ואילו התובע טען כי יש לחשב אותה על בסיס ההכנסה הגבוהה יותר בשומת המס לשנת 2017. טענותיה העיקריות של התובעת היו כי בעלה דיווח אמת על הכנסותיו בזמן אמת, לרבות דוחות מע"מ לשנת 2017, וכי אין זה סביר להתעלם משומת המס האחרונה שלו. יתרה מכך, המשפחה נדרשה לשלם סכומים נוספים למוסד לביטוח לאומי בהתאם להכנסותיו בשנת 2017, דבר המעיד על כך שההכרה בו לגיטימית. המל"ל נימק את עמדתו בכך שהפעיל את תקנה 11, הקובעת כי ההכנסה שקדמה לפגיעה בעבודה תיחשב סופית, כדי למנוע כל גידול פוטנציאלי בתגמולים כתוצאה מפגיעה. בית המשפט בחן פסיקות קודמות ואת מטרות התקנה, שהן להבטיח כי שיעור הגמלה יתבסס על הכנסות המבוטח לפני הפגיעה, לתמרץ את המבוטח לשלם פרמיות בכנות ובמועד, ולמנוע ניסיונות מרמה להגדיל את הקצבאות. השופטת הודתה כי המנוח לא הגיש בקשה להגדלת מקדמות בשנת 2017 וכי ייתכן כי הימנעותו מכך נבעה מסיבות שונות. עם זאת, מאחר שהמנוח דיווח אמת על הכנסותיו לרשויות אחרות ולא הייתה כל אינדיקציה לניסיון להגדיל את הכנסתו באופן מלאכותי לאחר התאונה, פסק השופט לטובת התובע. בית המשפט החליט כי מוצדק, במקרה חריג זה, לסטות מתחולת תקנה 11 ולהשתמש בשומת המס לשנת 2017 לצורך חישוב קצבת התלויים. המל"ל חויב לשלם לתובע קצבה על בסיס הכנסות שנת 2017, וכן 2,500 ש"ח הוצאות משפט.