עת"מ 278/02

תקציר

פסק הדין דן בעתירה להקמת מרכז מסחרי על חלקת קרקע באילת. הבקשה אושרה בוועדה המקומית אך הוגש עליה ערר, והערר התקבל. על החלטת ועדת הערר הוגש ערעור בבית המשפט. סיכומי השופט פותחים בכך שהם מציינים כי הבקשה אינה חורגת באופן משמעותי מהתכנית הקיימת וכי החלטת הוועדה המקומית לאשר אותה הייתה סבירה. ועדת הערר טענה כי הבקשה תשנה את אופי הסביבה הקרובה, אך השופט דחה נימוק זה וקבע כי השימוש בקרקע למטרות מסחריות תואם את התכנית הקיימת ולא יהווה סטייה משמעותית. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על החלטת ועדת הערר על היותה לקונית ונטולת הסברים. עוד ציין השופט כי הוועדה המקומית שקלה היבטים תחבורתיים וסביבתיים רלוונטיים, בניגוד לטענת ועדת הערר. בסופו של דבר פסק השופט לטובת העותרים, ביטל את החלטת ועדת הערר והחזיר את אישור הפרויקט על ידי הוועדה המקומית. האגודה חויבה לשלם לעותרים שכר טרחת עורך דין. פסק הדין הדגיש את תפקידו של השימוש החורג ככלי תכנוני שיש לשקול במקרים המתאימים, במיוחד כאשר הוא מתיישב עם תכניות קיימות ומזרז הליכי תכנון.