בג"צ 2303/04

תקציר

התיק נסוב סביב שמורת הטבע ואדי קלט וזכויות המגורים באזור. האזור, הידוע גם בשם נהר הפרת, הוא שמורה מוגנת מאז 1969, הורחב בשנת 1988, והוא עשיר במגוון ביולוגי, עם נחל הזורם בו כאחד ממקורות המים הנדירים ביותר במדבר. בשנת 1998 עברו יעל ישראל וקבוצת צעירים להתגורר במבנה בתוך שטח השמורה, מה שהוביל לסדרת אירועים עם המועצה האזורית מטה בנימין בשיפוץ המקום והוצאת צו הפסקת עבודה על ידי המנהל האזרחי. גב' ישראל נשארה ובהמשך זכתה במכרז לתפקיד פקח במילואים. עם זאת, בשל חששות ביטחוניים והשפעת מגורי האדם על המערכת האקולוגית, רשות שמירת הטבע והגנים הלאומיים ביקשה את פינויה. הדבר הוביל לשורה של צווי פינוי וערעורים. בתוך כך, עמיר נבות, און זביצקי והמועצה האזורית מטה בנימין הגישו עתירות נגד נוכחותה של גב' ישראל בשמורה, ואילו גב' ישראל והמועצה האזורית עתרו נגד פינויה בטענה שלמועצה יש זכויות במבנה. המשיבים, לרבות המנהל האזרחי ורשות הגנים, טענו לדחיית העתירות, תוך הדגשת אי חוקיות מגוריה של גב' ישראל והיעדר זכויות למועצה האזורית. בית המשפט קבע כי צווי הפינוי היו חוקיים, נוכחותה של גב' ישראל פגעה במערכת האקולוגית של השמורה, ולמועצה האזורית אין זכויות במבנה. בנוסף, בית המשפט הבחין בין המקרים של המנזרים ושל משפחת אנג'ום, שהתגוררו באזור לפני הכרזתו כשמורה, בניגוד לגב' ישראל. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את כל העתירות, והדגיש את הצורך של הרשויות לכבד ולקיים את החוק בנוגע לתפוסת השמורה. השופט ג'ובראן והשופט רובינשטיין הסכימו עם ההחלטה, והכירו בנסיבות העובדתיות המורכבות.