רע"א 4127/17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין הארכת מתן פסק בוררות. ההסכם הראשוני בין הצדדים כלל סעיף בוררות, הקובע כי פסק הבורר יינתן בתוך 60 יום מיום קבלת שטר הבוררות. הבורר האריך מועד זה פעמיים, פעם אחת בשלושה חודשים ולאחר מכן ב-60 יום נוספים. המבקש טען כי לבית המשפט אין סמכות להאריך מועד שנקבע בהחלטת הבורר וכן ביקש את סילוקו של הבורר בשל חשש למשוא פנים. בית המשפט המחוזי נתן ארכה נוספת של 70 יום, מה שהוביל את המבקש לערער על החלטה זו. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי בסמכותו להאריך את תקופת הבוררות לפי סעיף 19(א) לחוק הבוררות. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן להתייחס לטענות המבקש בדבר משוא הפנים של הבורר שכן הן הועלו באופן לא פורמלי וללא ראיות תומכות. מכיוון שלא התבקשה תגובה נוספת, לא נפסקו הוצאות. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, ומספק הבנה ברורה של המחלוקת המשפטית, פסיקת בית המשפט והסיבות העומדות מאחוריה.