בג"צ 8266/21

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין קביעת אחוזי הנכות שלו לפי פקודת מס הכנסה. לעותר נקבעו תחילה אחוזי נכות בשיעור של 68% לפי חוק הביטוח הלאומי, שלטענתו צריכים לחול גם על הפטור שלו ממס הכנסה. עם זאת, מאחר ששיעור זה לא זיכה אותו בפטור, הוא ביקש בדיקה מחודשת של רשות המסים. רשות המסים ביצעה הערכה שנייה וקבעה אחוזי נכות נמוכים יותר בגין לימפומה בהפוגה מאשר האבחנה הקודמת. העותר טען כי רשות המסים כבולה לאבחנה הראשונה ואינה יכולה להעריך אותה מחדש. בית הדין הארצי לעבודה פסק נגד העותרת וקבע כי אם נישום מבקש הערכת נכות מרשות המסים, הוא אינו יכול לבחור אילו חלקים של קביעות קודמות לתת תוקף ואילו לבחון מחדש. בית המשפט ביסס את החלטתו על לשון החוק הרלוונטי ותכליתו, וטען כי קבלת עמדת העותר תוביל לאבסורד. מאחר שהחלטת בית הדין לא הכילה טעויות משפטיות והייתה נטועה עמוק בסמכויותיו, דחה בית המשפט העליון את העתירה והדגיש כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, ומתערב רק במקרים חריגים. העותר חויב לשלם הוצאות משפט מופחתות בשל מצבו הרפואי.