ע"א 3168/09

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה נובעים מתביעה שהגישה גב' ש.ר. נגד מדינת ישראל בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מטיפול קרינתי שקיבלה כתינוקת לטיפול בגזזת. בית משפט השלום דחה את תביעתה של גב' ש.ר. פעמיים: ראשית, בנימוק שלא הצליחה להוכיח שעברה הקרנות, ושנית, בגין אי ביסוס רשלנות מצד המדינה. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורה של גב' ש.ר., וקבע כי המדינה אכן התרשלה בכך שלא ידעה את מי שעברו הקרנות על הסיכון המוגבר להתפתחות גידול, כפי שנדרש לעשות. עם זאת, בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך קביעה האם רשלנות המדינה גרמה לנזקיה של גב' ש.ר., ואם כן, מה היקף הנזקים. לאחר סבב הוכחות נוסף, קבע בית משפט השלום כי רשלנות המדינה גרמה לעיכוב באבחון אחד הגידולים של גב' ש.ר., שגרם לנזק לכף רגלה השמאלית, ופסק לה פיצויים בסך 205,000 ש"ח, וכן 40,000 ש"ח הוצאות משפט והוצאות משפט. הן המדינה והן גב' ש.ר. ערערו לבית המשפט המחוזי. המדינה טענה כי שגה בית משפט השלום בכך שהניח שגב' ש.ר. הייתה עוברת בדיקת CT טרם האבחנה בפועל של הגידול, ואילו גב' ש.ר. טענה כי יש לייחס למדינה את כל נזקיה וביקשה פיצויים מוגדלים, לרבות פיצויים עונשיים, וכן פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה שלה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה ודחה גם את טענותיה של גב' ש.ר., למעט הגדלת הסכום שנפסק בגין הוצאות משפט והוצאות משפט לסך של 43,000 ש"ח. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים. המדינה טענה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא סטה מפסק דינו הקודם, ואילו גב' ש.ר. טענה כי בתי המשפט להלן המעיטו בערכן של נזקיה ודחו שלא בצדק את תביעותיה לפיצויים עונשיים ולפיצויים בגין פגיעה באוטונומיה. השופטת ענבר, שכתבה את חוות דעתו פה אחד של בית המשפט, קבעה תחילה כי בית משפט השלום פירש נכונה את פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי, ולכן דחה את ערעור המדינה. לאחר מכן, בית המשפט בחן את ערעורה של גב' ש.ר. והסכים עם הערכאות שלהלן כי רק הגידול הראשון מבין מספר גידולים שאובחנו אצל גב' ש.ר. אובחן באיחור, וכי גידול זה גרם נזק רק לכף רגלה השמאלית. בית המשפט גם הסכים עם דחיית תביעותיה של גב' ש.ר. לפיצויים נוספים, ולא מצא הצדקה להתערב בממצאיהם העובדתיים. זאת ועוד, בית המשפט אישר את החלטת הערכאות הנמוכות שלא לפסוק פיצויים עונשיים, שכן התנהלות המדינה לא הגיעה לרמת הגינוי הנדרשת, ודחה את תביעתה של גב' ש.ר. לפיצויים בגין פגיעה באוטונומיה, שלא הועלתה בבית משפט השלום. לבסוף, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בסכום הפיצויים או בשכר הטרחה והוצאות המשפט שנפסקו על ידי בית משפט השלום. לפיכך, שני הערעורים נדחו.