ע"פ 10922/04

תקציר

המערער עבר לגור עם המתלוננת, שהייתה בת ארבע, ועם אמה בשנת 1992. על פי כתב האישום, לאחר מכן החל לבצע במתלוננת עבירות מין, אשר נפסקו רק כאשר הגישה תלונה בגיל 14. בית משפט קמא מצא אותו אשם וגזר עליו 13 שנות מאסר. המערער ערער על ההחלטה, אך שופטי הערעור הסכימו עם ממצאיו העובדתיים והמהימהיים של בית משפט קמא. הם מצאו את גרסתה של המתלוננת מהימנה, למרות גילה הצעיר וניסיונה המיני, ונתמכת בראיות חיצוניות. ניסיונותיו של המערער להכפיש את המתלוננת ואת אמה, והגנתו המשתנה ללא הרף, לא צלחו ולא שכנעו. עוד ציינו השופטים כי אורח חייה המתירני של האם, ויחסיה עם המערער, לא זיכו אותו. גם טענותיו של המערער בדבר סתירות בעדותה של המתלוננת, והשימוש הנטען שעשה בית המשפט המחוזי באישוש עצמי, לא היו משכנעות. בנוסף, מתחו השופטים ביקורת על החקירה הנגדית הלא אתית וחסרת הכבוד של הסנגור כלפי המתלוננת הקטינה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והרשעתו של המערער וגזר דינו אושרו.