ת"א 45560-03-11

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, והורה לנתבעים לשלם סך של 236,215 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. סכום זה מייצג את יתרת ההלוואה שהעמיד התובע לנתבעים, לאחר ניכוי החזרים ששולמו על ידם. ההלוואה, בסך 630 אלף ש"ח, ניתנה במספר תשלומים על פני ארבע שנים בין 2003 ל-2007. ההחזרים, בסך 442,720 ש"ח, בוצעו לפני ואחרי שהצדדים התקשרו באוגוסט 2008 בהסכם בכתב להסדרת החוב. הריבית על ההלוואה עמדה על כ-10% בשנה. בית המשפט קבע כי ההלוואה לא ניתנה מכוח עיסוקו של התובע וכי ההסכם בין הצדדים אינו עומד בדרישות חוק הלוואות חוץ בנקאיות. עם זאת, התובע היה זכאי לקבל בחזרה את סכום הקרן בניכוי החזרים משום שהוכח העסקה הבסיסית – הלוואת סכום הקרן. טענות הנתבעים כי התובע לא עמד בנטל הראייתי ולכן אינו זכאי להשבה נדחו, שכן בית המשפט מצא את ראיות התובע אמינות ועדויות הנתבעים חסרות מהימנות. לבסוף, פסק בית המשפט לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, מה שהביא את סך כל החוב של הנתבעים לסך של 278,215 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.