עע"א 39/10

תקציר

פסק הדין דן בעתירה שהגיש נהג מונית שהסיע מחבלת מתאבדת מגבול האוטונומיה הפלסטינית לישראל. הנהג הורשע ב-21 סעיפים של גרימת מוות ברשלנות, 51 סעיפים של גרימת חבלה ברשלנות והסעת שוהה בלתי חוקי, ונידון ל-12 שנות מאסר. לאחר שריצה שני שלישים מעונשו, התייצב האסיר בפני ועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם, אך בקשתו נדחתה. החלטת ועדת השחרורים מתבססת על חומרת העבירה, השפעתה על אמון הציבור במערכת המשפט והצורך בהרתעה. העותר ערער על החלטת ועדת השחרורים בטענה כי היא שגויה ובלתי הגיונית, ואילו המשיב טען כי ההחלטה סבירה. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב ודחה את העתירה. היא קבעה כי ועדת השחרורים שקלה בצדק את הוראות סעיף 10(א) לחוק שחרור ממאסר, המאפשר לה למנוע שחרור מוקדם בנסיבות מיוחדות כדי לשמור על אמון הציבור במערכת המשפט ועל ההרתעה. בית המשפט הדגיש את תוצאותיה הנוראות של העבירה, את תפקידו של העותר במתן אפשרות לביצוע הפיגוע ואת התהודה הציבורית שהייתה לו. כמו כן, היא אישרה את החלטת ועדת השחרורים לתת משקל לחוות הדעת של שירות הביטחון הכללי, תוך הדגשת ההשלכות הביטחוניות של העבירה. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי טענות העותר בדבר נסיבות העבירה כבר הוכרעו בבית המשפט המחוזי ואינן רלוונטיות בשלב זה. לפיכך נדחתה העתירה לשחרור מוקדם, תוך הדגשה כי על העותר לרצות את מלוא תקופת מאסרו.