סע"ש 45363-01-23

תקציר

פסק הדין דן בתחולת תקופת ההתיישנות על תביעת עבודה ובבקשה להטיל על הנתבע אחריות אישית לתביעות התובע. בית הדין מתייחס תחילה לסוגיית תקופת ההתיישנות והאם התביעה הנוכחית, שהוגשה שבע שנים לאחר סיום העסקתו של התובע, היא במועד. היא דוחה את טענות התובע כי התביעה מבוססת על אותה עילת תביעה כמו תביעה קודמת, אשר תגרור התיישנות. בית המשפט קובע כי רק התביעות הנוגעות לקצבת הנכות הן בנות קיימא, שכן על האחרות חלה התיישנות. טענות אלה מתייחסות לסיום ההעסקה ונבדלות מהתביעה הקודמת, שעניינה זכויות עובדים שונות. כמו כן, טענת התובעת כי התביעה הקודמת עצרה אוטומטית את תקופת ההתיישנות לכל התביעות הפוטנציאליות בבית הדין לעבודה נדחית, שכן הדבר יאפשר לעובדים להאריך באופן מלאכותי את זכויותיהם לתבוע סעד. באשר לבקשה להטיל אחריות אישית על הנתבע, מציין בית המשפט כי טענה זו טעונה בירור נוסף ולא ניתן להכריע בה בשלב המקדמי. בירור עובדתי ודיון הוכחות נחוצים כדי לקבוע האם קיימת לתובע עילת תביעה תקפה כנגד הנתבע. לפיכך, התביעה נגד הנתבע אינה נדחית על הסף ותעבור לשלבים הבאים. בית הדין מדגיש את אופיו הקיצוני של סעד הדחייה על הסף ונוקט משנה זהירות בנתינתו. לסיכום, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. הסעדים הנוספים הנתבעים נדחים, וההליך יימשך אך ורק בנוגע לתביעה לקצבת נכות. מתוארים השלבים הפרוצדורליים לקידום ההליך, לרבות הגשת חוות דעת רפואיות, הגשת הגנות וקביעת מועד לדיון מקדמי. כל צד יישא בעלויות שלו ביחס לבקשה.