המ"ש 12588-11-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז בעניין מנשה נ' מדינת ישראל ואח' (המ"ש 12588-11-25) החלטת בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז, שניתנה על ידי כבוד השופט עמית בר, דנה בבקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תעבורה. ההחלטה מדגימה יישום של עקרונות משפטיים יסודיים בדיני עונשין ותעבורה, תוך התייחסות לחידושים פסיקתיים רלוונטיים. **המסגרת הנורמטיבית והסמכות:** בית המשפט מתייחס לסמכותו להאריך מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. סעיף זה מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מסוימות, לאפשר לנאשם להגיש בקשה להישפט גם לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק. **השיקולים המרכזיים להארכת מועד:** ההחלטה מסתמכת על הפסיקה הענפה של בית המשפט העליון, המתווה שני שיקולים עיקריים שבית המשפט בוחן בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד להישפט: 1. **קיום סיבה מוצדקת להימנעות מהגשת הבקשה במועד:** על המבקש להוכיח כי נסיבות שלא היו תלויות בו מנעו ממנו להגיש את הבקשה במועד. 2. **חשש לעיוות דין במידה ולא יינתן למבקש יומו בבית המשפט:** אם אי מתן הארכת המועד עלול לגרום עוול משמעותי למבקש, בכך שלא תינתן לו ההזדמנות להציג את טענותיו ולהוכיח את חפותו. חשוב להדגיש, כפי שמצוין בהחלטה, כי שני שיקולים אלו אינם מצטברים, ודי בקיומו של אחד מהם כדי להיעתר לבקשה. **ניתוח טענות המבקש והשפעתן על ההחלטה:** * **כפירה בביצוע העבירה וטענה לקיום דיבורית:** המבקש כופר בביצוע העבירה וטוען כי לא השתמש בטלפון נייד ללא דיבורית. טענה זו, כשלעצמה, אינה מהווה עילה אוטומטית להארכת מועד. בית המשפט מדגיש כי בשלב זה של הדיון, בו נדונה בקשה להארכת מועד, לא נדרש בירור עובדתי מעמיק. על המבקש להציג **טעמים של ממש** לביסוס טענתו בדבר עיוות דין, טעמים הנתמכים **במסמכים ובראיות בעלי פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה**. היעדר ראיות תומכות לטענותיו של המבקש (כגון אי-צירוף מסמכים התומכים בטענת קיום דיבורית או הסבר מפורט לכפירתו) מחליש משמעותית את עמדתו. * **לחץ בעסק בשל המלחמה:** המבקש טוען כי עקב המלחמה, חווה לחץ בעסקיו, מה שהוביל לאיחור בהגשת הבקשה. בית המשפט מתייחס לטענה זו, אך גם למצבה של המדינה ככלל, ולבסוף דוחה אותה כסיבה מספקת להצדקת שיהוי ניכר. * **רישום שני דוחות בגין אירוע אחד (כפל הרשעה וענישה):** טענה זו מהווה חידוש משפטי מרכזי בהחלטה. המבקש טוען כי לא ראוי שיחויב בכפל הרשעה וענישה בגין אירוע אחד. בית המשפט מתייחס לפסיקה עדכנית (עפ"ת 20547-06-23 מדינת ישראל נ' אנגור, שקיבלה אישור בבר"פ 7714/23), אשר קובעת כי **אין מניעה לרשום יותר משני דוחות לנהג כאשר מדובר בעבירות מסכנות חיים ובריונות בכביש**. ההחלטה מפרטת כי עבירות של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה והפרת חובת חגירת חגורת בטיחות, על פי הפסיקה, נחשבות לעבירות מסכנות חיים. לפיכך, קביעת הפסיקה בהליך זה כי רישום שני דוחות אינו פסול, מתיישבת עם הנוהל המשטרתי והפסיקה. **ניתוח טענות המשיבה:** המשיבה מתנגדת לבקשה, בעיקר בשל חלוף המועד להגשתה. היא מדגישה כי אין בנימוקים שהציג המבקש כדי להצביע על חשש לעיוות דין, וכי מצב המלחמה אינו מצדיק הארכת מועד. **השיהוי בהגשת הבקשה - הבעיה המרכזית:** השיהוי הניכר בהגשת הבקשה להארכת מועד להישפט מהווה את הכשל העיקרי בבקשת המבקש, כפי שנקבע בהחלטה. המועד האחרון להגשת הבקשה היה 11.12.24, והבקשה הוגשה ביום 26.11.25, כלומר **כמעט שנה לאחר מכן**. בית המשפט מדגיש כי אין כל הסבר המניח את הדעת לשיהוי כה משמעותי. יתרה מכך, השיהוי מול הגורמים המנהליים (למשל, מפנ"א) מצטרף לשיהוי נוסף בהגשת הבקשה לבית המשפט. **סופיות הדיון והאינטרס הציבורי:** בית המשפט מדגיש את עקרון **סופיות הדיון**, הקובע כי אין להאריך מועדים כדבר שבשגרה. האינטרס הציבורי הוא לאפשר סיום מהיר ויעיל של הליכים משפטיים. בהיעדר עילה מוצדקת או חשש ממשי לעיוות דין, גובר האינטרס הציבורי של סופיות הדיון על נסיבותיו האישיות של המבקש. **החידוש הפסיקתי בהחלטה:** החידוש המשמעותי בהחלטה נוגע ליישום הפסיקה בנוגע לרישום מספר דוחות בגין אירוע אחד. בית המשפט, תוך הסתמכות על פסיקת בית המשפט המחוזי והעליון, קובע כי במקרה של עבירות המסכנות חיים, אין פסול ברישום שני דוחות נפרדים, וזאת בהתאם לנוהל משטרתי ולפסיקה. בכך, בית המשפט מרחיב את ההכרה ביכולת לרשום מספר דוחות גם במקרים בהם מדובר על עבירות שונות שבוצעו ב"אירוע" אחד, וזאת כאשר כל עבירה מהווה סיכון חיים. **מסקנה:** בית המשפט לתעבורה דוחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. ההחלטה מבוססת על השיהוי הניכר והבלתי מוסבר בהגשת הבקשה, ועל העובדה שהמבקש לא הצליח להוכיח קיומו של חשש ממשי לעיוות דין. בנוסף, בית המשפט דוחה את הטענה בדבר רישום שני דוחות כפסול, בהתבסס על פסיקה עדכנית המתירה זאת במקרים של עבירות מסכנות חיים. ההחלטה מדגימה את האיזון שבית המשפט מבצע בין זכותו של הנאשם להישפט לבין עקרונות סופיות הדיון והיעילות הדיונית.