ע"א 138/78

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור של קבוצת חברות אלקטרוניקה על היטל שהוטל עליהן בעקבות פיחות המטבע הישראלי בשנת 1974. ההיטל הוטל על סוחרים המחזיקים מלאי של סחורות מיובאות, אך היה חריג לטובין שעברו "תהליך עיבוד" בישראל. החברות טענו כי תהליכי המיון, הבדיקה ואבטחת האיכות שלהן מהווים תהליך עיבוד, שאמור לפטור אותן מההיטל. בית המשפט המחוזי הסכים עם החברות, אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה. בית המשפט העליון קבע כי לבית המשפט המחוזי סמכות מקורית במקרה זה וכי יש לפרש את המונח "תהליך עיבוד" בחקיקה הרלוונטית כפשוטו, כלומר תהליך המשנה את צורתם, טיבם או איכותם של הטובין. היא הגיעה למסקנה כי תהליכי החברות אינם עונים להגדרה זו וכי פטור מהן מההיטל יוביל לתוצאה בלתי סבירה. פסק הדין התייחס גם לדרישה הפרוצדורלית למתן רשות ערעור וקבע מבחן להבחנה בין סמכותו המקורית של בית המשפט המחוזי לבין סמכות הערעור שלו.