ת"פ 24515-01-20

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של צו הגנה ובהשלכותיו על מקרה של הפרה לכאורה. הצו המדובר הוצא כצו קבע מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, המגביל זכויות יסוד כגון חופש התנועה והביטוי. בית המשפט מוצא כי הצו, בהיותו מוגבל בזמן על פי חוק, אינו יכול להיחשב קבוע והיה צריך להיות מוזכר בתקופה קצובה. כמו כן, כתב האישום ייחס לנאשם הפרת הוראת חוק על בסיס צו ההגנה. עם זאת, מאחר שהצו הוצא בחריגה מסמכות ולא ציין תקופה מסוימת, אין לראות בו תוקף. לפיכך, בית המשפט מחליט לבטל את כתב האישום בעילה של הגנה מפני צדק, שכן המשך ההליך הפלילי יפגע בתחושת הצדק וההגינות. עוד מציינת השופטת את חשיבות הטיפול בתיקים מסוג זה בבתי המשפט לענייני משפחה, המצוידים טוב יותר בכלים משפטיים וטיפוליים לאבחון וטיפול בהיסטוריה ובדינמיקה המורכבת בין בני זוג גרושים. הכרעת הדין מדגישה את ההשלכות החמורות של הליכים פליליים ואת אחריות התביעה בייזומם, במיוחד כאשר מדובר בצווים הקשורים לאלימות במשפחה. השופטת מציעה כי על המחוקק והתביעה לבחון את סוגיית השימוש בצווי הגנה לקידום אינטרסים אישיים בהליכי גירושין.