ע"ז 31363-02-17

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על תוקפן של שתי צוואות שהותיר אחריו אדם שנפטר ללא משפחה קרובה. הצוואה הראשונה, מנובמבר 2014, הורישה את עזבונו של האיש לשניים מחבריו (המתנגדים). בצוואה השנייה, מאוגוסט 2015, הוריש עיזבונו לשני חברים נוספים (המשיבים). המתנגדים טענו כי חברם נעדר יכולת נפשית להבין את טיבה של הצוואה השנייה, וכי המשיבים השפיעו עליו שלא לצורך והשתתפו שלא כדין בעריכתה. המשיבים, שמונו כאפוטרופוסים של חברם חודשיים לפני החתימה על הצוואה השנייה, טענו כי הוא כשיר וכי הם לא השפיעו עליו באופן פסול. השופט מצדד במתנגדים וקובע כי האיש אכן נעדר יכולת נפשית להבין את טיבה של הצוואה השנייה, וכי מעשיהם של המשיבים היו פסולים בהתחשב במעמדם כאפוטרופסיו. עוד קובע השופט כי הצוואה הראשונה עומדת וצריכה להתקיים. זאת, בהתבסס על תיעוד רפואי של הירידה הקוגניטיבית של האיש, עדויות מומחים ועדויות של עדים. משכך, הבקשה לביצוע הצוואה משנת 2015 נדחית, והצוואה משנת 2014 מתקיימת. המשיבים נדרשים לשאת בהוצאות עורכי הדין של המתנגדים, הנקבעות על סך של 30,000 ₪.