סע"ש 29982-01-18

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקיו בגין זכאויות שונות הקשורות להעסקתו. למעסיקים היה כיסוי משפטי שונה אך למעשה היו אותה ישות. התובעת עבדה אצלם ברציפות במשך שנתיים ושלושה חודשים באותו מקום עבודה, תחת אותו מנהל. המעסיקים לא סיפקו הסבר חוקי לפיטוריו של התובע, ובמקום זאת טענו כי התפטר. עם זאת, הראיות הראו כי התובע פוטר באופן מיידי באמצעות דואר אלקטרוני ללא הודעה מוקדמת או שימוע. המעסיקים גם לא שילמו לתובע פיצויי פיטורים, מסרו לו הודעה מוקדמת כדין על תנאי העסקתו ופדו את ימי החופשה השנתית שלו. זאת ועוד, טענות התובעת בדבר אי קבלת תשלום שעות נוספות לא נתמכת, ונטל ההוכחה נפל על המעסיקים, שלא ניהלו רישומים נאותים. בית הדין פסק לטובת התובעת והורה למעסיקים לשלם לתובעת פיצויים שונים, לרבות בגין אי קיום שימוע כדין (10,000 ש"ח), היעדר הודעה מוקדמת (10,000 ש"ח), פיצויי פיטורים (22,500 ש"ח), הפרשות לפנסיה (13,150 ש"ח), החזר ניכויי עובדים לפנסיה (4,799 ש"ח), אי הודעה מוקדמת על תנאי העסקה (6,000 ש"ח), פדיון ימי חופשה (5,994 ש"ח), שכר לחודש אוגוסט 2017 (6,354 ש"ח), דמי הבראה (1,701 ש"ח) ואי המצאת תלושי שכר (3,000 ש"ח). בנוסף, חויבו המעסיקים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין (15,000 ש"ח). הסכום הכולל שחבו המעסיקים לתובעת עמד על כ-74,408 ש"ח, שישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.