ת"פ 3006/04

תקציר

הכרעת הדין הנדונה היא ביחס לבקשה להורות על החזרת פיקדון שביצע נאשם כתנאי לשחרורו ממעצר. הנאשם בפרשה, סמיר, הורשע במספר עבירות ומרצה כעת את עונשו. הבקשה מבקשת להשיב את סכום הפיקדון בסך 16,000 ₪, אשר הוקצה לבא כוח הנתבעים כתשלום עבור שכר טרחתם. עם זאת, המשיב, מדינת ישראל, מתנגד לבקשה, בטענה כי יש להשתמש בפיקדון לתשלום הפיצויים המגיעים למתלוננים, אשר הוטל במסגרת גזר הדין. השופטת פותחת בהבהרה כי הסכום הכולל שהופקד אינו 16,000 שקל, שכן חלק מהכספים חולטו, בשל הפרת תנאי שחרור. לאחר מכן צולל השופט לטיבו של הפיקדון הכספי, ובוחן האם הוא נועד להבטיח את תשלום הפיצויים למתלוננים. המסקנה היא כי מטרת הערבות היא להבטיח את נוכחותו הפיזית של הנתבע ולא להבטיח את תשלום הפיצויים. כמו כן, נשקלת האפשרות לקזז את כספי הפיקדון כנגד הפיצויים החייבים. השופט מציין כי אף שהחוקים הרלוונטיים אינם מזכירים במפורש קיזוז כזה, ניתן להסיק זאת מהליכי הגבייה הנזכרים בחוק העונשין ובחוק המרכזי לגביית קנסות, אגרות והוצאות. עם זאת, תחולת זכות הקיזוז במקרה זה מוגבלת בשל המחאת כספי הפיקדון לסניגור, שהתרחשה לאחר הכרעת הדין. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת מדינת ישראל, דוחה את הבקשה וקובע כי ניתן להשתמש ביתרת סכום הפיקדון לטובת הפיצויים המגיעים למתלוננים. ההחלטה מתקבלת ללא פסיקת הוצאות, ולשני הצדדים נמסרים העתקים של פסק הדין.