בש"פ 6389/21

תקציר

ההחלטה נשוא הערעור נוגעת למעצרו של המשיב, כאשר המערער טוען כי די בפרק הזמן שחלף מאז מתן צו המעצר כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה. טענת המערער נסובה סביב פרשנות המונח "זמן ניכר" כאמור בסעיף 52 לחוק המעצרים, בטענה כי יש להתחשב בזמן ש"יחלוף". עם זאת, השופט הדן בערעור קובע כי יש לקיים את משמעותו הברורה של החוק, הקובע כי רק הזמן ש"חלף" רלוונטי. לפיכך, ארבעת החודשים שחלפו מאז הוצא צו המעצר אינם נחשבים לזמן ניכר, במיוחד נוכח האופי המסוכן של מעשיו המיוחסים של המערער ועברו הפלילי הקודם. זאת ועוד, השופט אינו מקבל את הטענה כי חל שינוי נסיבות עקב מחדל לכאורה של המשיב לחקור שיחה בין המערער לשוטר. משכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על החלטת המעצר הראשונית. פסק דין זה מתבסס על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ועל הראיות שהוצגו.