סע"ש 36194-06-19

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבע, מעסיקו, בגין תביעות פיצויים שונות הקשורות לתנאי העסקתו. הטענות העיקריות נגעו לתלושים פיקטיביים, אי תשלום שעות נוספות ופיטורים שלא כדין. השופט פירט בהרחבה את הדיונים וההחלטות בכל תביעה. ראשית, השופט קבע כי יש לדחות את טענת התובע בדבר אופיים הפיקטיבי של התלושים ותשלום שכר גבוה מהמדווח, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי שכרה היומי של התובעת עמד על 230 ₪, ולאחר מכן השתנתה לשכר שעתי של 28.57 ₪. באשר לתביעה לגמול שעות נוספות, פסקה השופטת לטובת התובע ופסקה לו 5,000 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות בתקופה שבין פברואר לאוקטובר 2016, שחושבו על סמך הראיות שהוצגו ומספר שעות העבודה. עם זאת, בתקופה שבין נובמבר 2016 ליוני 2017 החליטה השופטת שלא לפסוק כל גמול בגין עבודה בשעות נוספות, שכן תלושי השכר נמצאו מדויקים ולא תמכו בטענות התובע. בנסיבות סיום העסקתה של התובעת, הגיעה השופטת למסקנה כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה. לפיכך, נדחו התביעות לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והחלפת הודעה מוקדמת, למעט דמי הודעה מוקדמת שהשופט החליט כי אין לנכות במקרה זה. השופטת התייחסה גם לזכאותו של התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה בשפת אמו, כנדרש בחוק, ופסקה לו 2,000 ₪ בגין רכיב זה, שכן הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שיידעו את התובע על תנאי עבודתו. השופטת דחתה את תביעת התובע לדמי חגים, שכן הוא לא פירט את ימי החג בהם עבד, כנדרש על פי חוק. באשר לתביעתו של התובע לפדיון חופשה, קבעה השופטת כי הוא זכאי ל-3,150 ₪, שכן הנתבע לא סיפק ימי חופשה בפועל או ראיות מספיקות לפיצוי כספי בגין ימים אלה. באשר לטענת פדיון ימי ההבראה, קיבלה השופטת את טענת הנתבע כי קיימת הסכמה לתשלום דמי ההבראה מדי חודש, וחישב את דמי ההבראה על בסיס עבודתו החלקית של התובע, וכתוצאה מכך שולם סכום של 602 ₪. לבסוף הורה השופט לנתבעת לשלם לתובע סך של 10,752 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. הנתבע חויב לשאת גם בהוצאותיו של התובע, בסך 3,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, תוך זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה.