ע"א 518/16

תקציר

אזרח ישראלי עזב את ישראל בשנת 1956 ועבר לירדן, שם שהה 51 שנים. לאחר שובו בשנת 2007 ביקש להירשם כבעלים של חלקות קרקע מסוימות. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לראות בו נפקד לפי חוק נכסי נפקדים. בית המשפט קבע כי האזרח הוא נפקד כהגדרתו בחוק, בהתבסס על החלופה השנייה הרואה כנפקד אדם הנמצא באחת ממדינות האויב המנויות בחוק. האזרח טען כי יש להחיל עליו רק את החלופה השלישית, הנוגעת לאזרחים ישראלים שעזבו את מקום מגוריהם בנסיבות מסוימות. בית המשפט דחה טענה זו, שכן היא נוגדת את הנוסח הפשוט של החוק והפסיקה הקודמת. האלטרנטיבות בחוק הן עצמאיות, ואדם יכול ליפול תחת יותר מאחת מהן. יתר על כן, מטרת החוק היא לשמר נכסי נפקדים ולממש את האינטרסים של המדינה בהם, אשר לא ישרתו על ידי קבלת טענת האזרח. בית המשפט התייחס בקצרה גם לטענות אחרות שהעלה האזרח ודחה אותן. בסופו של דבר נדחה הערר, שאישר את מעמד הנפקד של האזרח ואת רישום החלקות על שם רשות הפיתוח.