ת"א 20007-07-18

תקציר

בית המשפט קבע כי השוכרת, מרינה, לא הצליחה להוכיח את הפרתו היסודית של הסכם השכירות המסחרי על ידי המשכיר, שושני, בדבר ביטול החוזה. טענת השוכר כי המשכיר הפר את ההסכם בכך שלא גילה עובדות מהותיות, לא תיקן את הנכס המושכר, הסגת גבול והפריע לשימוש של השוכר בנכס לא הוכחה. עוד קבע בית המשפט כי השוכר הפר מן היסוד את ההסכם בכך שהשתמש במושכר למטרה בלתי מורשית ושינה את מועד פירעון השיקים באופן חד צדדי. משכך, ביטול השכירות שלא כדין על ידי השוכר היווה הפרה יסודית של ההסכם. בית המשפט פסק למשכיר סעד כספי בגין הפרתו של השוכר, לרבות דמי שכירות שלא שולמו, ועלות השבת הנכס המושכר למצבו הקודם, וכן תשלומי ארנונה, בסך 603,519 שקל. תביעת המשכיר כנגד הנתבע כהן, שחתם על ערבות אישית לחוזה, נדחתה מאחר שלא היה בעל מניות או דירקטור בחברת השוכרים כנדרש בהסכם. תביעתו של שושני (ע"א 20007-07-18) התקבלה באופן חלקי. הנתבעים 1 ו-2 חויבו לשלם לשושני 603,519 ₪ בתוספת ריבית. תביעתו של שושני נגד הנתבע כהן נדחתה והוא חויב לשלם לכהן הוצאות בסך 8,000 ₪. התביעה שכנגד של חברת מרינה (ת"א 63017-07-18) נדחתה במלואה, והחברה חויבה לשלם לשושני שכר טרחת עורך דין בסך 65,000 ₪.