רער"צ 68071-05-20

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט במקרה בו נטלו המערערים 1 ו-2 הלוואות מהמשיב 1, תוך התחייבות לזכויותיהם בדירה כבטוחה יחד עם ילדיהם הקטינים, המערערים 3 ו-4. השאלה הייתה האם הבנק היה צריך להבהיר מפורשות לילדים שהם מוותרים על ההגנה שלהם על בית המגורים, או שדי היה להסביר את הוויתור לנוטלי ההלוואות. בית המשפט קבע כי על פי הדין הרלוונטי, הוויתור שניתן על ידי נוטלי ההלוואות חל גם על ילדיהם הקטינים, ואין צורך בהסכמה נפרדת של הילדים או בצו של בית המשפט לענייני משפחה. החוק קובע כי די בוויתור ובהסכמה שנתן החייב, והסדר הדיור הזמני שלאחריו מתאים לצרכי החייב ובני משפחתו. כמו כן, בית המשפט מצא כי הסדר הדיור החלופי שקבע רשם ההוצאה לפועל הוא ראוי ותואם את דרישות החוק. הסכום שהוקצה לדיור זמני נקבע ברמה סבירה, המאפשרת לחייבים לשכור דירת מגורים מתאימה באזור מגוריהם. עוד צוין בפסק הדין כי כל שינוי בהוראות החוק הקיימות, הטעונות הסכמת החייב בלבד, צריך להיעשות על ידי המחוקק, ולשינויים רטרואקטיביים עלולות להיות השלכות כלכליות לא ידועות. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין. החלטה זו מחזקת את העמדה כי ויתור הלווה על זכויות חל על בני משפחתו ומאשר את תוקפה של המסגרת המשפטית הנוכחית.