ע"א 4200/92

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת קרקע. המשיבות, שהן אחיותיו של המנוח (המערערות הן אלמנתו ושני בניו), טענו כי שטר מכר המציג את המנוח כרוכש מרבית הנכס מאביו, זויף. התיק היה תלוי בשטר זה, שלטענת המשיבים היה מסמך מזויף. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת המשיבים, והמערערים ערערו על החלטה זו. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם הערכאה הנמוכה יותר הוכיחה די הצורך כי שטר המכר זויף, ובצדק סירבה לבקשת המערערים להציג ראיות נוספות לאחר שהמשיבים סיימו להציג את טענותיהם. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי עדות המומחה שהציגו המשיבים, אשר הגיעה למסקנה כי שטר המכר זויף, שימשה בסיס ראייתי מספיק למסקנתו של בית המשפט המחוזי. כן הסכים בית המשפט העליון כי צדק בית המשפט המחוזי כשדחה את בקשת המערערים לדחייה כדי לאפשר להם להציג עדות מומחה משלהם, שכן הדבר היה פוגע בזכויותיהם הפרוצדורליות של המשיבים. המטרה של תקנות עדות מומחה היא ששני הצדדים יציגו מראש את חוות דעתם המומחה, מה שלא קרה כאן. בית המשפט לא מצא סיבה לסטות מהנוהל הרגיל במקרה זה. ככלל, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.