תמ"ש 13536/97

תקציר

פסק הדין מפרט את תשלומי המזונות שחב הנתבע, האב, לשני בניו הבוגרים, התובעים, לאחר גיוסם לצה"ל. השופטת קובעת כי האב אחראי למזונותיה של תובעת 1, שאינה מסוגלת לכלכל את עצמה במהלך שירותו הצבאי, ומצווה על האב לשלם 400 ₪ לחודש. סכום זה ישולם מיום הגשת התביעה, 28.3.04, ועד לשחרורו של הבן משירות חובה. עוד חויב האב לנכות סכום של 7,900 ₪ כאמור בפסק הדין, כאשר התשלומים ישולמו בכל 15 בחודש. בפיגור יצטברו הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום המיועד ועד לביצוע התשלום בפועל. מנגד, השופטת דוחה את הטענה בעניינו של תובע 2, בנימוק של יכולתו לכלכל את עצמו באמצעות שילוב של משכורתו הצבאית ועבודה חיצונית. כמו כן, השופט מפריך את טענת האב כי בניו מורדים ופוטר אותו מתשלום מזונות בעילות אלה. עוד קובעת השופטת כי מגורי הבנים בדירת אמם, שבבעלות חלקית של האב, אינה מחייבת אותם בתשלום דמי שכירות ולכן לא ניתן לנכות אותם מהמזונות. לבסוף, השופט מורה לתובע 2 לפצות את האב בגין הוצאותיו המשפטיות, בסך 2,500 ₪, בשל עדותו המטעה בנוגע להעסקתו במהלך שירותו הצבאי.