ע"פ 2789/98

תקציר

המערער הורשע בשורה של אישומים של תקיפה מינית ואונס מטופלות שלו וערער על ההחלטה, אך טענותיו לא צלחו. השופט דחה את ערעורו ואישר את ההרשעה, ולא מצא סתירות או סיבות לפקפק באמינות המתלוננים. תחת זאת, הסכימה השופטת עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המערער ניצל את תום הלב והאמון של מטופליו לסיפוק מיני שלו. המשיב ערער גם על העונש שהוטל על המערער, וטען להחמרת הענישה. השופט קיבל את ערעורו של המשיב וציין את הנסיבות המחמירות של העבירות, לרבות מעמדו של המערער כרופא, פגיעותם של הקורבנות והיעדר החרטה שהופגנה. השופט הדגיש את חומרת העבירות, במיוחד לאור העובדה ששתי נפגעות נכנסו להריון, והדגיש את אדישותו וזלזולו של המערער כלפי סבלן של מטופלותיו. כתוצאה מכך, החמיר השופט את עונשו של המערער לשמונה עשרה שנות מאסר. ההחלטה התקבלה פה אחד של השופטים, שהסכימו עם הנימוקים.