בש"א 66094-12-20

תקציר

פסק דין זה מאפשר לדיירת יוצאת, המחזיקה במושכר משנת 1955, להעביר את זכויות הדיירות המוגנת שלה לנכדתה ולבעלה של נכדתה כשוכרים נכנסים. השוכר ביקש העברה זו בהתאם לסעיף 95 לחוק הגנת הדייר. בעלי החוזה סירבו, אך בית המשפט פסק לטובת השוכר. המחלוקת העיקרית הייתה האם השוכרת היוצאת נטשה את הנכס ובכך איבדה את מעמדה המוגן, כפי שטענו הבעלים. בית המשפט קבע כי היא לא נטשה את הנכס, למרות הראיות המצביעות על כך שעברה לדירה אחרת. עוד טענו הבעלים כי השוכרת פגעה בנכס, כי כבר הייתה בבעלותה דירה נוספת וכי היא מפגרת בתשלום שכר הדירה. בית המשפט דחה גם טענות אלה, וקבע כי הבעלים ויתרו על זכותם להתנגד לנושאים אלה כבר לפני שנים. יתר על כן, הבעלים לא הגישו כל התנגדות קונקרטית לדיירים הנכנסים או לדמי המפתח, שהיו סבירים וכבר שולמו במלואם לבית המשפט. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הבעלים לאפשר את העברת השכירות ולהחזיר לשוכר היוצא את חלקו בדמי המפתח, שלפי סעיף 76 לחוק הגנת הדייר עומדים על שישים ושישה ושני שלישים אחוזים מסך העמלה. הבעלים חויבו לשלם את הוצאות השוכר, שהסתכמו ב-10,000 שקל, והדיירים הנכנסים יקבלו חזקה בנכס ב-20 ביוני 2021, אלא אם כן הבעלים ישלמו לשוכרת היוצאת את חלקה בדמי המפתח עד ליום 6.6.2021.