רע"א 52185-07-14

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את בקשת המבקשים משום שהיא הציגה באופן מלאכותי סוגיה משפטית בעוד שהטענה העיקרית היא עובדתית והייתה צריכה להיתמך בתצהיר. המבקשים, שפעלו בחוסר תום לב, לא הציגו בפני בית משפט קמא את מלוא המצב העובדתי. המשיבה הציגה ראיות לתביעתה ומתאימה להליך של פסק דין מקוצר. עוד טענה כי התביעה נגד המבקשת השנייה, שהייתה המפרק של המבקשת הראשונה, צריכה לעמוד מאחר שהיו מספר טעמים לחבותה האישית. המשיב הוסיף וטען, כי מאחר שהמבקשת הראשונה הייתה חברה פרטית, לא הייתה הפרדת אישיות, ולכן ניתן להטיל על המבקשת השנייה אחריות לחובה. מנגד, ביקשו המבקשים לדחות את התביעה כנגד המבקש השני על הסף ולהעביר את התיק להליך רגיל, בטענה כי תשובת המשיב אינה מתייחסת לנקודות שהועלו בבקשתם. הם גם חלקו על אמיתות מסמכי המשיב. לאחר ששקל את טענות הצדדים, החליט בית המשפט לקבל את הערעור באופן חלקי. נמצא כי המשיב עמד בדרישות למתן פסק דין מקוצר נגד המבקש הראשון, אך לא נגד השני. בעוד שתביעתו של המשיב כנגד המבקש השני ניתנת לבירור בבית המשפט, טענות הרשלנות פירושן שהתביעה כולה מתאימה יותר להליך אזרחי רגיל. בית המשפט דחה את הערעור על דחיית המבקש השני, אך קיבל אותו בעניין מחיקת התביעה והורה על העברת התביעה להליך אזרחי רגיל. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והמשיבה יכלה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בתוך 15 יום, שלאחריהם יהיו למבקשים 30 יום להגיש כתב הגנה.