ת"א 232/00

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1999, תבע את הנתבעים – מבטחי הנהג ו/או בעל הרכב – בגין נזקים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים הסכימו כי התובעת זכאית לפיצוי אך חלקו על הסכום. נקודות המחלוקת העיקריות היו היקף נכותו ומגבלותיו התפקודיות של התובע, פיצוי בגין כאב וסבל והפסדים כספיים בעבר ובעתיד. בית המשפט מינה שני מומחים להערכת נכויות התובע, שכללו פגיעות אורתופדיות, צלקות בפנים ושברים בשיניים. חוות הדעת של המומחים היו מגוונות, אך בית המשפט קיבל את קביעתו של פרופ' סודרי ל-30% נכות רפואית, ומצא אותה סבירה ועולה בקנה אחד עם חומר הראיות. בית המשפט קיבל גם את טענת התובע כי נכותו התפקודית תואמת את נכותו הרפואית, ומזכה אותו בפיצוי בגין הפסד השתכרות. לתובע נפסק סך של 75,502.31 ₪ בגין כאב וסבל, ו-80,625.33 ₪ בגין אובדן הכנסות בעבר, שהופחתו מתשלומי הנכות שקיבל מהנתבעים. בגין אובדן הכנסה עתידי פסק בית המשפט 238,485 ש"ח, והעריך את ההפסד ב-22% משכרו של התובע. כמו כן נפסקו לתובע פיצויים שונים נוספים, בהם 42,000 ₪ בגין סיוע מצדדים שלישיים, 20,000 ₪ בגין אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות, 20,000 ₪ עבור עזרי ניידות, 21,000 ₪ עבור טיפולי שיניים, 10,000 ₪ עבור הוצאות שונות ו-15,000 ₪ עבור התאמות דיור. לאחר ניכוי התשלומים שכבר קיבל התובע מהנתבעים, הורה להם בית המשפט לשלם לתובע סך של 493,526 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה. כן נדרשו הנתבעים לכסות את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מהסכום שנפסק.