רע"א 14410-10-22

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בטענת רשלנות רפואית כנגד המשיבים, אשר נדחתה בשל חוסר מעש מצד המבקש. המבקשת, ילידת 1935, טענה כי לא קיבלה טיפולי שיניים מספקים במרפאת המשיבים. בית משפט קמא מינה מומחה אשר הגיע למסקנה כי המשיבים לא התרשלו, ובעקבותיו ביקש המבקש שהות לשלוח שאלות הבהרה למומחה. לאחר מספר תזכורות מבית המשפט על חוסר התקדמות בתיק, התביעה נדחתה בשל חוסר מעש. לאחר מכן ביקש המבקש לבטל את ההחלטה פעמיים, ושתיהן נדחו על ידי בית משפט קמא. בהמשך ביקשו המשיבים לחייב את המבקש בהוצאות משפטם, ובית משפט קמא הסכים לכך והורה למבקש לשלם 25,000 ₪. המבקש ערער על ההחלטה לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות, אך הערעור נדחה. השאלה המרכזית הייתה האם לבית משפט קמא הייתה סמכות להורות למבקש לשלם את ההוצאות לאחר שסיים בפועל את עבודתו. השופט פסק לטובת המבקש, בקובעו כי החלטת בית משפט קמא בעניין ההוצאות ניתנה בחוסר סמכות, שכן היא התקבלה מחוץ למסגרת הזמן של 21 יום הקבועה בחוק. יתר על כן, השופטת הסכימה כי גם המשיבים תרמו לשיהוי וכי גביית סכום כה גבוה מהמבקש אינה מוצדקת. לפיכך, בוטלו החלטות בית משפט קמא מיום 3 ו-5.9.2022, והפיקדון של המבקש יוחזר במלואו.