ה"פ 29846-05-16

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך משפטי מורכב בין שני משיבים לבין מבקש בנוגע לזכויות במקרקעין. הבורר קיבל את טענות המשיב הראשון כי יש לדחות את העתירה מבלי להידרש לגופה, שכן הטענה הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים והליך הבוררות כבר היה נרחב. עוד ציין הבורר כי המשיב השני היה נתבע לאורך כל תקופת הבוררות ואינו יכול כעת להעלות תביעה לסעד. זאת ועוד, הבהיר הבורר כי הערות האזהרה שביקשה המשיבה השנייה למחוק נבעו מאכיפת הסכם הפיתוח על ידי המשיבה הראשונה. בכך דחה הבורר את עתירת המשיב השני. עם זאת, פסק הדין מציין כי מועד פקיעת זכות הסירוב הראשונה התחום בפסק הבוררות הראשון אינו ברור, שכן בפסק הבוררות השני לא צוין אם הזכות ממשיכה לעמוד על כנה. המבקש, הטוען כי רכש זכויות במקרקעין מהמשיב השני, מבקש כי זכות הסירוב תוכרז כחסרת תוקף. המשיב הראשון מתנגד לכך וטוען כי הזכות תקפה וקיימת. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש רכש זכויות לכאורה במקרקעין והיה רשאי להגיש בקשה זו. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענתו המקדמית של המשיב הראשון כי למבקש אין יריבות עימם ולכן אינו יכול להגיש נגדם עתירות. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי טענת המבקש בדבר רכישת זכויות מהמשיב השני סותרת באופן לגיטימי את התנגדותו של המשיב הראשון. לפיכך, בית המשפט הכיר במבקש כצד בעל טענות תקפות. סוגיה נוספת שנידונה הייתה בקשתו של המשיב הראשון להפקיד ערבות בשווי 500,000 ₪, שבית המשפט הורה להפחיתה ל-200,000 ₪. זאת, בשל חשש למצבה הכלכלי של המבקשת, שכן היו שעבודים על החברה והוחזק סכום משמעותי של 45 מיליון ₪ בחשבון נאמנות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקשת לא הוכיחה די הצורך את יכולתה לשאת בהוצאות המשפט אם ייפסק נגדה. בית המשפט דחה את טענותיה המקדמיות של המשיבה הראשונה והורה לה למסור הודעה בכתב עד ליום 1.11.00 אם תסכים למתווה המוצע להגשת סיכומים בכתב. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, והתיק נקבע לדיון ב-8 בנובמבר 2016.