עע"מ 5097/19

תקציר

פסק הדין בוחן החלטה של ועדת הערר המחוזית בדבר אישור שימוש חורג בקרקע, שאושרה על ידי בית משפט קמא ונבחנה לאחר מכן על ידי ערכאה גבוהה יותר. הערעורים נדחו משום שלא היו טעמים מוצדקות להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, שלא מצא פגם בהחלטת ועדת הערר. ועדת הערר, מוסד תכנוני מקצועי, ערכה בדיקה יסודית ומנומקת היטב, ובחנה את כל הגורמים והשיקולים הרלוונטיים. החלטתם, המפורטת על פני 27 עמודים, אפשרה שינוי חריג בשימושי הקרקע לתקופה מוגבלת תוך הצבת תנאים למזעור ההשפעה על הסביבה. זה כלל תקופת ניסיון של שנתיים עם אפשרות הארכה המותנית באישורי תכנון נוספים. בית המשפט העליון הסכים עם הערכתו של בית המשפט קמא, והכיר בוועדת הערר כרשות תכנון עליונה המסוגלת לקבל החלטות עצמאיות ומומחיות מחוץ לתחום סמכותה של הוועדה המקומית. פסק הדין מדגיש כי יש להגביל את ההתערבות המשפטית בהחלטות תכנוניות למקרים בהם נפלו פגמים משפטיים, תוך התאמה לאמות מידה משפטיות מבוססות הנותנות עדיפות לשיקול דעת תכנוני מקצועי. לפיכך נדחו העררים, תוך הטלת הוצאות על הוועדה המקומית ועל המערער ארפל, דבר המצביע על הסכמה בין השופטים.